<h1>ראב"ן סימן שנ"ז</h1>
<h2>דף קח:</h2>
כל האוכלין שאדם אוכל לרפואה ושלא לרפואה, אוכל אדם בשבת אפילו לרפואה, כיון דאכלי ליה נמי שלא לרפואה לא מוכחא רפואתו, אבל דבר דלא אכלי ליה אלא לרפואה לא מצי אכיל, כדתנן [ק"ט:] אין אוכלין איזביון לפי שאינו מאכל בריאים אבל אוכל הוא את יועזר לפי שהוא מאכל חולין ובריאים. וכן כל המשקין ששותה לרפואה ושלא לרפואה שותה לרפואה בשבת אבל משקין שאין שותין אלא לרפואה לא, והיינו דתנן חוץ ממימי דקלים מפני שהם לירקון, ואם אינו חולה שותה (מהן) הוא מי דקלים לצמאו ולא לרפואתו. וכן שמן של עקרים הוא סך אם אינו חולה, כדתנן סך שמן של עקרין שלא לרפואה ואם חולה הוא לא יסוך. ודבר שהוא מוכיח לרפואה לא יסוך כגון יין וחומץ, כדתנן [קי"א.] החושש בשיניו לא יגמע בהן יין וחומץ. אבל שמן סך אפילו הוא חולה שהרי שלא לרפואה סכין אותו ואפילו שמן וורד, כדתנן אבל סך הוא את השמן ובני מלכים סכין ע"ג מכותיהן שמן וורד ר' שמעון אומר כל ישראל בני מלכים ואמר רב הלכה כר' שמעון [ולא מטעמיה], ומוקמינן לה דאי שכיח שמן וורד לכולי עלמא [שרי] ואי לא שכיח לבני מלכים שרי ולא לכולי עלמא. והחושש בשיניו מגמע חומץ ובולע אף על גב (דמאיסי) [דמסי] דזימנין דאדם מגמע ליה שלא לרפואה אבל מגמע ופולט לא דמוכחא מילתא דלרפואה, דתנן החושש בשיניו לא יגמע את החומץ בשבת ומותבינן עלה והתניא לא יגמע ופולט אבל מגמע ובולע ומשני אביי מתניתין נמי לא יגמע ויפלוט קאמר, וכן הלכה דרבא הדר ביה לגבי דאביי. וכן ליתן יין על גבי העין מותר לתוך העין אסור דמוכח דלרפואה, דאמר אבוה דשמואל [ק"ח:] יין בתוך העין אסור על גב העין מותר דכל דמחוץ לעין לא מוכח דלרפואה דאמר שמואל שורה אדם פיתו ביין ונותן על גבי העין בשבת. וכן קילור השרוי מערב שבת דאמר שמואל שורה אדם קילורין בע"ש ונותן ע"ג העין בשבת ואי עמיץ ופתח העין אסור כדאמר בר ליואי הוה קאים קמיה דמר עוקבא חזייה דהוה עמיץ ופתח אמר כולי האי וודאי לא שרי מר שמואל. וכן לתת ירקות ע"ג העין להקר העין אין [בו] משום רפואה, דאמר שמואל [ק"ט.] עלין אין בהן משום רפואה.
<h2>דף קט:</h2>
כל האוכלין שאדם אוכל לרפואה ושלא לרפואה, אוכל אדם בשבת אפילו לרפואה, כיון דאכלי ליה נמי שלא לרפואה לא מוכחא רפואתו, אבל דבר דלא אכלי ליה אלא לרפואה לא מצי אכיל, כדתנן אין אוכלין איזביון לפי שאינו מאכל בריאים אבל אוכל הוא את יועזר לפי שהוא מאכל חולין ובריאים. וכן כל המשקין ששותה לרפואה ושלא לרפואה שותה לרפואה בשבת אבל משקין שאין שותין אלא לרפואה לא, והיינו דתנן חוץ ממימי דקלים מפני שהם לירקון, ואם אינו חולה שותה (מהן) הוא מי דקלים לצמאו ולא לרפואתו. וכן שמן של עקרים הוא סך אם אינו חולה, כדתנן סך שמן של עקרין שלא לרפואה ואם חולה הוא לא יסוך. ודבר שהוא מוכיח לרפואה לא יסוך כגון יין וחומץ, כדתנן [קי"א.] החושש בשיניו לא יגמע בהן יין וחומץ. אבל שמן סך אפילו הוא חולה שהרי שלא לרפואה סכין אותו ואפילו שמן וורד, כדתנן אבל סך הוא את השמן ובני מלכים סכין ע"ג מכותיהן שמן וורד ר' שמעון אומר כל ישראל בני מלכים ואמר רב הלכה כר' שמעון [ולא מטעמיה], ומוקמינן לה דאי שכיח שמן וורד לכולי עלמא [שרי] ואי לא שכיח לבני מלכים שרי ולא לכולי עלמא. והחושש בשיניו מגמע חומץ ובולע אף על גב (דמאיסי) [דמסי] דזימנין דאדם מגמע ליה שלא לרפואה אבל מגמע ופולט לא דמוכחא מילתא דלרפואה, דתנן החושש בשיניו לא יגמע את החומץ בשבת ומותבינן עלה והתניא לא יגמע ופולט אבל מגמע ובולע ומשני אביי מתניתין נמי לא יגמע ויפלוט קאמר, וכן הלכה דרבא הדר ביה לגבי דאביי. וכן ליתן יין על גבי העין מותר לתוך העין אסור דמוכח דלרפואה, דאמר אבוה דשמואל [ק"ח:] יין בתוך העין אסור על גב העין מותר דכל דמחוץ לעין לא מוכח דלרפואה דאמר שמואל שורה אדם פיתו ביין ונותן על גבי העין בשבת. וכן קילור השרוי מערב שבת דאמר שמואל שורה אדם קילורין בע"ש ונותן ע"ג העין בשבת ואי עמיץ ופתח העין אסור כדאמר בר ליואי הוה קאים קמיה דמר עוקבא חזייה דהוה עמיץ ופתח אמר כולי האי וודאי לא שרי מר שמואל. וכן לתת ירקות ע"ג העין להקר העין אין [בו] משום רפואה, דאמר שמואל [ק"ט.] עלין אין בהן משום רפואה.
<h2>דף קיא.</h2>
כל האוכלין שאדם אוכל לרפואה ושלא לרפואה, אוכל אדם בשבת אפילו לרפואה, כיון דאכלי ליה נמי שלא לרפואה לא מוכחא רפואתו, אבל דבר דלא אכלי ליה אלא לרפואה לא מצי אכיל, כדתנן [ק"ט:] אין אוכלין איזביון לפי שאינו מאכל בריאים אבל אוכל הוא את יועזר לפי שהוא מאכל חולין ובריאים. וכן כל המשקין ששותה לרפואה ושלא לרפואה שותה לרפואה בשבת אבל משקין שאין שותין אלא לרפואה לא, והיינו דתנן חוץ ממימי דקלים מפני שהם לירקון, ואם אינו חולה שותה (מהן) הוא מי דקלים לצמאו ולא לרפואתו. וכן שמן של עקרים הוא סך אם אינו חולה, כדתנן סך שמן של עקרין שלא לרפואה ואם חולה הוא לא יסוך. ודבר שהוא מוכיח לרפואה לא יסוך כגון יין וחומץ, כדתנן [קי"א.] החושש בשיניו לא יגמע בהן יין וחומץ. אבל שמן סך אפילו הוא חולה שהרי שלא לרפואה סכין אותו ואפילו שמן וורד, כדתנן אבל סך הוא את השמן ובני מלכים סכין ע"ג מכותיהן שמן וורד ר' שמעון אומר כל ישראל בני מלכים ואמר רב הלכה כר' שמעון [ולא מטעמיה], ומוקמינן לה דאי שכיח שמן וורד לכולי עלמא [שרי] ואי לא שכיח לבני מלכים שרי ולא לכולי עלמא. והחושש בשיניו מגמע חומץ ובולע אף על גב (דמאיסי) [דמסי] דזימנין דאדם מגמע ליה שלא לרפואה אבל מגמע ופולט לא דמוכחא מילתא דלרפואה, דתנן החושש בשיניו לא יגמע את החומץ בשבת ומותבינן עלה והתניא לא יגמע ופולט אבל מגמע ובולע ומשני אביי מתניתין נמי לא יגמע ויפלוט קאמר, וכן הלכה דרבא הדר ביה לגבי דאביי. וכן ליתן יין על גבי העין מותר לתוך העין אסור דמוכח דלרפואה, דאמר אבוה דשמואל [ק"ח:] יין בתוך העין אסור על גב העין מותר דכל דמחוץ לעין לא מוכח דלרפואה דאמר שמואל שורה אדם פיתו ביין ונותן על גבי העין בשבת. וכן קילור השרוי מערב שבת דאמר שמואל שורה אדם קילורין בע"ש ונותן ע"ג העין בשבת ואי עמיץ ופתח העין אסור כדאמר בר ליואי הוה קאים קמיה דמר עוקבא חזייה דהוה עמיץ ופתח אמר כולי האי וודאי לא שרי מר שמואל. וכן לתת ירקות ע"ג העין להקר העין אין [בו] משום רפואה, דאמר שמואל [ק"ט.] עלין אין בהן משום רפואה.
